אתיקה עיתונאית

אתיקה עיתונאית-

המערכת הנורמטיבית השנייה המתווה את פעילותם של העיתונאים - ואף מגבילה אותה

היא מערכת האתיקה. האתיקה עוסקת, בהכללה, בדרך שבה אנו חיים את חיינו. היא

מתמקדת בשאלות כגון: מה הם טוב ורע, הוגן ולא הוגן, אחריות וחוסר אחריות וכדומה.

אולם היא האתיקה עוסקת לא רק בהגדרה, אלא גם בדרך ההתנהגות. היא בוחנת בזהירות

עמדות מוסריות, אמונות, קני מידה, עקרונות, אידאלים ודרכי מימושם (Pritchard & Jaksa,1994, pp. 3-4) יש לזכור, כי החלטות אתיות הן תלויות אקלים פוליטי, חברתי

ותרבותי של החברה שבה הן מתקבלות (Day, 1991, p.5).

כל הסוגיות האתיות - שעיקרן המותר והאסור מבחינה מוסרית - מעסיקות גם את מוסד

התקשורת. מוציאים לאור, בעלי עיתונים, עורכים ועיתונאים מודעים לכך כי אם לא

יתמודדו עם סוגיות אלה, ויתנו להן פתרונות הולמים, עלול הדבר לגרום לכך שמוסדות

אחרים בחברה, והמוסד הפוליטי בראשם, ינצלו את החלל הריק ויבקשו לסתמו באמצעות

חקיקה. תקנוני אתיקה, שגובשו על-ידי מוסדות התקשורת במדינות רבות בעולם, הם לפיכך

לא רק מכשיר פיקוח פנימי לשמירת הרמה המוסרית של העיתונים ושל העיתונאים, אלא גם

קיר מגן מפני הפעלת פיקוח חיצוני.

כללי האתיקה :

כללי האתיקה אינם מדברים על מה שאסור ועל מה שמותר לפי החוק האזרחי. הם קובעים מה הוגן ומה בלתי הוגן, מה ראוי לעשות ומה אין ראוי לעשות. במרכז כללי האתיקה עומד כבוד האדם.  

תקנון האתיקה קובע עקרונות התנהגות לעיתונאים.

לפי כללי האתיקה, העיתונאים הם משרתי הציבור, ובתור שכאלה עליהם לגלות ^אחריות^ רבה בכל צעד ושעל, כדי שלא למעול באמון שהציבור נותן בהם.

חובתם לשמור על דיוק ומהימנות במסירת המידע. עיתונאי המוסר מידע מתוך ידיעה ברורה שהמידע איננו נכון - מועל באמון. עיתונאי המעביר מידע מסולף במטרה לשרת צרכים פרטיים של אדם או של מוסד - מנצל לרעה את מקצועו ואת כוחו.

כללי האתיקה מדגישים את הגינות העיתונאי. פיתויים, סחיטות ואיומים הם דרכים בלתי כשרות, ואסור לעיתונאי להשתמש בהן להשגת מידע. באותה מידה אסור לעיתונאי לקבל מתנות מאנשים או ממוסדות שאתם הוא קשור בעבודתו, וזאת מחשש שהדבר עלול להטות את דעתו.

תפקיד העיתונאי הוא להגן על חופש העיתונות ועל חירות הביטוי. כלומר: לשמור על הזכות היסודית של כל אדם בחברה דמוקרטית להביע את דעתו, להגיב, לתמוך או להתנגד, ולדון בכל נושא.

חובתו של העיתונאי לספר לאזרח מה קורה סביבו: מה מתרחש בממשלה, בכנסת ובכל אחד מתחומי חיינו. חובתו לבקר עיוותים ולהוקיע גילויי שחיתות. עם זאת, העיתונאי חייב לשמור על צנעת הפרט. עליו להגן על כבודו של האדם, ולהישמר מפגיעה ברגשותיו. אסור לעיתונאי לפלוש לחייו הפרטיים של אדם, ולגלות לציבור את ענייניו וסודותיו רק כדי לספק את יצר הסקרנות של קוראיו.

כללי האתיקה מגינים על אדם ששמו הטוב נפגע. למשל: אין לפרסם בעיתון האשמה מבלי לתת לאדם המואשם אפשרות להגיב על כך. סעיף מיוחד בספר החוקים מצווה על העיתונאי לנהוג זהירות מיוחדת כאשר מדובר באדם העומד למשפט. חוק "סוב יודיצה" ("תחת שפיטה", כלומר בעת מהלך המשפט) קובע, שברגע שנפתח משפט נגד מישהו, מותר לעיתונאי לפרסם רק את הדברים הנאמרים בבית המשפט. אסור לעיתונות לפרסם וידויים ועדויות, העלולים להשפיע על העדים, על דעת הקהל או על החלטות השופטים.

אחד מחוקי האתיקה החשובים ביותר הוא החובה להימנע מלשון הרע, כלומר מהוצאת דיבה על אדם. הוצאת דיבה היא פרסום של דבר שקר הפוגע בשמו הטוב של אדם כלשהו. חוק לשון הרע מעניש עיתונאים ועיתונים העוברים עברה כזו ואף מבטיח פיצוי לנפגע.

בדרך כלל עיתונים אינם רוצים להסתבך במשפטים של לשון הרע. משפטים כאלה עלולים לפגוע באמינות של העיתון עצמו, ומשום כך הם זהירים מאוד בנושא זה ובודקים היטב כל ידיעה העלולה לפגוע בשמו הטוב של מישהו.