סקירת ספרות

סקירת ספרות

ספורט ותקשורת בישראל

הטלוויזיה והספורט

- ממלאת את לוח השידורים מגיע לקהלים עצומים

- מוכרת זמן למפרסמים מרוויח ממכירת זכויות השידור ומפרסום

- זוכה לשידור שמספק מתח, הפתעה,

- ריגוש, דרמה, דינאמיות ואסתטיקה

- מעדיף ענפי ספורט שזוכים לרייטינג על פני ענפים פחות מוכרים

- מציג "גיבורים" ומעורר את הזדהות הצופים

- מגדיל את שכר הספורטאים ואת מעמדם (מוביל לחוזים)

התאמות שנעשו בספורט (שינויים)  כדי להגביר את הפוטנציאל הכלכלי שלו

ככל שהתהדק הקשר בין טלוויזיה לספורט, חלו בו שינויים כדי להתאים אותו לצפייה: קיצור המשחקים והארכת ההפסקות בשביל הפרסומות, השחקנים אימצו התנהגות תיאטרלית ותנועות מיוחדות בגלל הטלוויזיה, הטלוויזיה מתמקדת בדרמה ובקונפליקטים ופחות בערכים החינוכיים בספורט, הטלוויזיה נוטה לשדר מבחר מצומצם של ענפים (כדורגל, כדורסל) ומתעלמת מאחרים.

הקשר הכלכלי בין הספורט לבין הטלוויזיה

הטלוויזיה לא רק מתווכת את הספורט לצופים בעצם השידור - היא גורם מרכזי שמשפיע על תעשיית הספורט. הקשר בין הטלוויזיה לספורט הוא קשר כלכלי והוא דו סטרי: הטלוויזיה זוכה לרייטינג גבוה ומרוויחה ממכירת זמן למפרסמים ואילו הספורט מגיע לקהלים עצומים, מרוויח מזכויות השידור ומגדיל את רווחיו.

מהן הסיבות שאנשים בכל העולם צופים בספורט? לפי גישת השימושים והסיפוקים

צרכים שכליים: קבלת מידע עובדתי על ענפי הספורט השונים, תוצאות המשחקים, סטטיסטיקות הספורטאים, מידע על קבוצות ועוד. את התפקיד הזה ממלאים ביעילות עיתונים ומגזינים, טלוויזיה ורדיו.

צרכים רגשיים: התרגשות בזמן צפייה בשידור המשחק, שבו משחקים קבוצה אהודה או שחקן אהוד. הספורט מערב אירועים מאושרים, מצחיקים ומרגשים צורך זה מתמלא בחוויית הצפייה באירוע באצטדיון עצמו, יותר מאשר הצפייה בטלוויזיה

צרכים חברתיים: צפייה משותפת במשחקי ספורט עם חברים, משפחה, השתייכות לקהילה מסוימת (אהדה לקבוצה, מימוש ערכים משותפים)

צרכים אסקפיסטים: בריחה מצרות היום יום ושקיעה בעולם חלופי. צורך זה מסופק בעיקר באמצעות המדיום הטלוויזיוני.

אלימות בספורט  (קישור)

מהי אלימות?

אלימות היא מגוון פעילויות מזיקות, הנעשות על ידי אדם אחד או יותר ופוגעות באחר או בחברה. בין אם פיזית, מילולית, חברתית, מינית או אחרת, תוך פגיעה או כוונה לפגוע בבני אדם, בעלי חיים, צומח, או חפץ דומם. אלימות נתפסת בדרך כלל, כשימוש בלתי חוקי, בכוח על-מנת לפגוע בקרבן וברכושו. ולפעילות זו יש השפעות על הקרבנות, הן מבחינה נפשית, והן מבחינה הישגית, לאורך השנים.

מהי אלימות בספורט?

אלימות בספורט הוא מונח המתאר ביטויי אלימות פיזיים ולא-פיזיים אשר מתרחשים באירועי ספורט, בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ואנשי סגל ולעתים אף בין הספורטאים עצמם. בעוד מטרת הספורט המוצהרת היא הנאה, לעתים הופכת תחרותיות בין הקבוצות לאיבה, העלולה להתדרדר לאלימות מילולית ופיזית. בשנים האחרונות התרחבה תופעת האלימות בספורט בכל העולם, והגבול בין תחרויות ומשחקים ספורטיביים תחרותיים הוגנים לבין פשע של ממש נחצה לא פעם.

סקירה של האלימות בספורט הישראלי

הספורט הוא מאבני היסוד של התרבות בעולם, ואירועי ספורט זוכים לעניין רב בקרב הציבור הרחב. אירועים אלה נועדו לשקף "שיתוף פעולה, עבודה בצוות, ; עם זאת מתלווה להם, בארץ ובעולם, אלימות פיתוח הגוף ופיתוח הרוח" בעוצמוֹת משתנות ובגוונים רבים ובהם אלימות פיזית, אלימות מילולית וגילויי גזענות. בישראל יש מאות אלפי אוהדים שנהנים מצפייה במשחקי כדורגל וכדורסל.

אולם בשנים האחרונות עלתה האלימות המילולית והגופנית במגרשים ובאצטדיונים עד כדי כך שאנשים רבים נמנעים מלבוא למשחקים.

בשנת 2008 חוקק חוק איסור אלימות בספורט בעקבות אירועים חוזרים ונשנים של אלימות במגרשי הספורט, ובהתבסס על מסקנותיהן של ועדות שונות שעסקו בנושא והמליצו על כלים להתמודדות עם תופעה זו. על פי החוק הוקמה במרץ 2009 המועצה למניעת אלימות בספורט לתיאום בין הגופים העוסקים בנושא ולייעוץ במגוון התחומים הנוגעים לקידומו. בעקבות סדרה של אירועי אלימות חמורים בכדורגל שאירעו בעונת הספורט 2011-2012 הקימה לימור לבנת, שרת התרבות והספורט דאז, שתי ועדות נוספות לבדיקת נושא זה: ועדה לבחינת הפעלתו של חוק איסור אלימות בספורט בראשות ניצב (בדימוס) דוד צור (להלן - ועדת צור), וועדה לבדיקת המבנה הניהולי של ענף הכדורגל בישראל, בראשות פרופ' ירון זליכה (להלן - ועדת זליכה) שעסקה גם באלימות בכדורגל. השרה אימצה את המלצות הוועדות. במאי 2012 הקימה ההתאחדות לכדורגל ועדה בראשות המפכ"ל (בדימוס) דודי כהן לבחינת רפורמה בענף הכדורגל, ובכללה בחינת נושא האלימות (להלן - ועדת כהן). החוק וההמלצות של הוועדות השונות שעסקו בנושא מבטאים גישה מערכתית שמרכיביה העיקריים הם: תכלול המערך, שיטור אזרחי, שיפור פעילות המשטרה במישור המודיעין והאכיפה, חינוך האוהדים, הילדים והנוער ושיפור חוויית הצפייה במשחקי ספורט והפיכתה לבטוחה ונעימה יותר לקהל הצופים.

חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008- קישור

האיסורים לפי חוק זה :

איסור התבטאות גזענית-

המתבטא התבטאות גזענית במהלך אירוע ספורט, דינו – מאסר שנתיים; בחוק זה, "התבטאות גזענית" – קריאה של מילים, צלילים או נהמות, וכן התבטאות חזותית, על ידי אדם, לבדו, יחד עם אחר או במקהלה, שיש בהם משום איום, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות, אלימות או גרימת מדנים כלפי אדם, ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע, לדת או למוצא לאומי-אתני.

לדוגמה:  בעקבות הצעתו של בעלי קבוצת הכדורגל של בית"ר ירושלים, לרכוש שני שחקני כדורגל מוסלמיים לקבוצה, פרצה בקרב חלק מאוהדי בית"ר ירושלים מחאה כנגד היוזמה. מחאה זו התבטאה באמירות גזעניות קשות כנגד הערבים והמוסלמים. כפי שבא לידי ביטוי בסרטון הבא בה רואים את האוהדים קוראים "מוות לערבים" . זו גזענות, אלימות מילולית והסתה. (בהמשך לכתבה זו)  

קישור

איסור כניסה לשדה המשחק-

 הנכנס לשדה המשחק בזמן אירוע ספורט מוסדר בלא היתר ממנהל אירוע הספורט, ובאין מנהל אירוע ספורט – מהאחראי לאירוע הספורט, מסדרן לאירועי ספורט או משוטר, דינו – מאסר שנה; בסעיף זה, "שדה המשחק" – המקום המיועד והמסומן לקיום פעילות הספורט.

תקיפה באירוע ספורט-

 התוקף אדם במקום שבו מתקיים אירוע ספורט, דינו – מאסר שלוש שנים; לעניין זה, "תקיפה" – כמשמעותה בסעיף 378 לחוק העונשין.

קישור

שוב: אלימות במגרש כדורגל בארץ

משחק כדורגל בליגה ב' הופסק לאחר שאבנים הושלכו לעבר השופט והקוון, שנפגע בראשו. הקבוצה האורחת מדימונה נרגמה באבנים עם יציאתה מהמגרש: "אנחנו השחקנים בהלם לגמרי - בחיים לא חווינו דבר כזה, הקוון נפגע בראשו והועבר לטיפול רפואי." סיפר אחד השחקנים.

 (תמיר סטיינמן |מאקו חדשות | פורסם 07/11/14 )

מועצה למניעת אלימות בספורט- קישור

במסגרת החוק לאיסור אלימות בספורט תשס"ח - 2008 הוקמה המועצה למניעת אלימות בספורט.

מניעת אלימות בספורט תפקידה :

• להציע דרכים לשיתוף פעולה, לשם מניעת אלימות בספורט, בין משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, המשטרה, גופי הצלה, התאחדויות ואיגודים, וכן גופים אחרים הפועלים בתחום הספורט, ולפעול לקידום שיתוף פעולה זה.
• לגבש תכניות לפעולה ולטיפול בנושא האלימות בספורט, ובכלל זה להציע חקיקה והוראות משמעת      בנושא זה.
• להמליץ לשר על כללי התנהגות באירוע ספורט למניעת האלימות בספורט.
• להציע למערכת החינוך תכניות ללימודים עיוניים ומעשיים בנושא החינוך למניעת האלימות בספורט, במוסדות החינוך.
• לקיים קשרים עם גופים בארץ ובחוץ לארץ הפועלים בתחום מניעת האלימות בספורט.
• לרכז מידע, ליזום עריכה של מחקרים וסקרים ולפרסמם ולפתח ידע בתחום פעולתה של המועצה, בכפוף להוראות כל דין.
• למלא כל תפקיד אחר שהוטל עליה לפי כל דין.

המועצה למניעת אלימות בספורט היא גוף ללא שיניים''- קישור

מ"מ יו"ר הוועדה לביקורת המדינה ח"כ איתן ברושי אמר: "המועצה הלאומית למניעת אלימות קמה בשנת 2009 ועד היום לא עשתה כלום. לא הציעו תכניות חינוך ולא מעשים קונקרטיים לחיבור הקהל או מניעת האלימות. תפקידיה של המועצה לא ברורים ולמרות התקציבים שקיבלה לא בוצעה שום פעילות אמיתית".

יוסי שרעבי, מנכ"ל משרד התרבות והספורט, התייחס לנושא ואמר: "המועצה הלאומית למניעת אלימות בספורט היא גוף ללא שיניים, אין לה סמכויות, תקציבים או מעמד בחוק. היכולת שלה היא לשים את הנושא על סדר היום של הגופים הרלוונטיים. התפקיד הראשון שהשרה רגב הטילה עלי היא להילחם בתופעת האלימות בספורט. כשאנחנו נכנסנו ברקע היו שלוש ועדות שהתנהלו והגישו שורת המלצות מאוד משמעויות. חלק מהם אכן מומש אבל חלק לא קטן לא מומש. אנחנו החלטנו להכניס את היד לכיס ואמרנו שהכסף לא יהיה הבעיה".

עו"ד גבריאלה פיסמן ממשרד המשפטים הגיבה בנושא: "בענייני החקיקה, קיימנו דיונים אצלנו כדי לבחון תיקוני חקיקה אפשריים. כרגע מכיוון שעיקר הטענות בדו"ח נוגעות לאי אכיפה של החוק הקיים, כרגע אנחנו לא רואים צורך בשנוי חקיקה".

ח"כ יואל רזבוזוב אמר בדיון: "המטרה היא לא לבקר אלא להתקדם. יש כאן בעיית תכלול. היו העונה המון מקרי אלימות, הרוב בכדורגל אבל לא רק. אני מאמין בהחמרת ענישה ובהתראה אמיתית שאותם חוליגנים יפחדו. רק ל 43 מתוך למעלה מ200-  מורחקים הייתה  חובת התייצבות. זה חמישית, זה נתון מאוד לא מספק".

מסקנה- המועצה לא מתפקדת

דוח למניעת אלימות בספורט לפי מבקר המדינה  קישור -

דוח שנתי 66א, אשר פרסם מבקר המדינה בשנת 2015, בדוח על "מניעת אלימות בספורט", הצביע על כך שהספורט הוא מאבני היסוד של התרבות וזוכה לעניין ציבורי רב. עם זאת מתלווה לאירועי הספורט אלימות וגזענות בעצמוֹת משתנות ובגוונים רבים: מקריאות של אוהדים כלפי שחקנים או צופים והתבטאויות גזעניות של שחקנים, מאמנים או בעלי תפקידים כלפי שחקנים במגרש או מחוצה לו - עד הסתה ופגיעה פיזית בשחקנים בשל מוצאם האתני. ביטויים אלה נוטלים מהספורט את סממניו התרבותיים, העממיים, המלכדים והאוניברסליים, והופכים את מגרשי הספורט לזירות של חוסר סובלנות, שנאה, קוטביות חברתית ופגיעה במיעוטים.

בדוח זה נמצאו ליקויים בתכלול המערך להתמודדות עם אלימות בספורט, בשיתוף הפעולה בין הגופים האחראים, כל אחד בתחומו, לטיפול בהיבטים מסוימים של המערך, בהפעלת הכלים הקיימים ובהסדרתם של כלים חדשים שנדרשים. משרד התרבות והספורט, בסיוע המועצה למניעת אלימות בספורט, לא תכלול את המערך ולא גיבש תכנית ארוכת טווח ליישום החוק לאיסור אלימות בספורט ולמימוש המלצות הוועדות שעסקו בנושא; המשטרה לא יישמה את הנהלים שקבעה לצורך

ערוץ הספורט מאיים: לא נשדר יותר את משחקיה של הפועל תל אביב

ההתמודדות עם אלימות בספורט במישור המודיעיני, האכפתי והחקירתי; המשרד, המשטרה וארגוני הספורט לא גיבשו תכניות פעולה, לא הטמיעו ולא יישמו נהלים מחמירים שנקבעו כדי להיאבק ללא פשרות בהסתה לגזענות ובביטויי גזענות. אשר לחינוך בליגות של ילדים ונוער - דור העתיד של הספורטאים - הגופים לא קבעו מדיניות ותכנית מגובשת בנושא, אף שהכירו בחשיבותו. המשרד, המועצה וארגוני הספורט לא גיבשו תכנית פעולה לשיתוף פעולה עם האוהדים ולהסדרת התנהגותם ואף לא קבעו סטנדרטים מחייבים לשיפור חוויית הצפייה במגרשים. אף שהמשרד גיבש והפיץ כללי אתיקה מקצועית לספורטאים, מאמנים ובעלי עניין נוספים המעורבים בספורט - הוא וארגוני הספורט לא פעלו להטמעתם בקרב הקבוצות.

הדוח המליץ על הפעולות שיש לבצע נגד אלימות והתבטאויות גזעניות בספורט, בהם: הקמת יחידה משטרתית ייעודית לאלימות בספורט; יישום מדיניות של "אפס סובלנות" לאירועים אלה ובהם מדיניות מחמירה על ידי המשטרה בנוגע לפתיחת תיקי חקירה, הליכי החקירה וסגירת התיקים בתחום האלימות בספורט; הפעלת מערכת זיהוי פנים באירועי ספורט להתמודדות עם הרחקה מנהלית של אדם מאירועי ספורט ודרישה להגעתו בעת אירועי ספורט לתחנת המשטרה; יישום תכנית שלושת הצעדים להתמודדות עם התבטאויות גזעניות של הקהל במגרשים בהתאם לתקנון של אופ"א; גיבוש תכנית חינוכית שמותאמת לילדים ונוער; גישור ומיסוד הקשר בין האוהדים לבין מנהלי הקבוצות; וגיבוש רשימת אמצעי עידוד לאוהדים והפצתה.

דוגמאות

אלימות על רקע לאומני

תקיפה על-רקע לאומני היא תת-קבוצה של מה שידוע כפשע שנאה . פשע שנאה מתרחש כאשר העבריין בוחר כמטרה בקורבן בגלל החברות שלו או שלה בקבוצה חברתית המוגדרת בדרך כלל על-ידי קבוצה גזעית, דת, נטייה מינית, מעמד אישי, מוגבלות, מוצא אתני, לאום, גיל, מין, זהות מינית, מעמד חברתי, או השתייכות פוליטית. מקובל בעולם ובישראל שבמקרה של פשע שנאה בית המשפט יכול להטיל עונש חמור יותר לעומת אותו הפשע בנסיבות אחרות.

איך התקשורת מחזקת את הזהות הלאומית בשידורי הספורט?

הספורט כמאבק לאומני השדרנים של משחקי הספורט משתמשים במונחים מתחום המלחמה כמו "אנחנו" ו"הם", "הקרב על הגביע", לחם, הפגיז. הספורט הוא שדה קרב על הכבוד הלאומי וכלי לחיזוק הלאום ("כל ישראל מחזיקה אצבעות לג'ודוקה הישראלי אריק זאבי").

הספורט כמלכד לאומי: במשחקים בינלאומיים מדגישים את הדגל, ההמנון והספורטאים מייצגים את הלאום (המדליה היא של כל ישראל לא רק של הספורטאי) הספורט כמחאה הקמפיין נגד גזענות ונגד האלימות במגרשי הכדורגל.

דוגמא בכתבה הבאה

משחק מסוכן / על האלימות במגרשים, , yent ,דוד בן שימול  05.01.14 ,

משבוע לשבוע, האלימות בכדורגל הישראלי הולכת ומחריפה, בעיקר במשחקים בין קבוצות יהודיות וערביות. ראשי המועדונים קוראים להחזיר את המשטרה למגרשים. המשטרה דווקא מצמצמת נוכחות. והאסון הבא, כך נראה, הוא רק עניין של זמן.

האלימות בכדורגל הישראלי הולכת ומחריפה, בעיקר במשחקים בין קבוצות יהודיות וערביות.

דגל פלסטין ביציעי סכנין. גיל ברעם: "משם זה התחיל"(צילום: אורן אהרוני)

מדוע יש אלימות בטלוויזיה-  (קישור)

1-.המציאות ש/לנו ספוגה באלימות. לכן אין זה מפתיע שהטלוויזיה כחלק מאותה מציאות מבטאת את האלימות שבה.

2-.לאלימות יש כוח משיכה, היא מגבירה את המתח ואת הקשב בכך שהיא מאפשרת לצופים להזדהות עם הגיבור החזק, הצודק והכול יכול. סקרי הטלוויזיה מעידים שהצופים אוהבים לצפות באלימות.

3- האלימות מתאימה לאילוצי הטלוויזיה. היא מספקת דרך קלה ומהירה לפתרון בעיות בזמן המוגבל, המוקצב לתוכנית. לעלילה הטלוויזיונית אין זמן לפתח תהליכים, לנהל מו"מ וכו'..

4-.האלימות מספקת לטלוויזיה דרמה וקונפליקט ע"י הצגת אלימות של "רעים" לעומת "טובים". "הטובים" השוטרים, הבלשים, צבא.. כך היא מחזקת את המסר כי סוף הצדק לנצח.

5-.הטלוויזיה כמדיום גלובלי פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר, ולצורך כך משדרת אלימות כדי לגרוף רייטינג גבוה.

דם ועינויים: למה הטלוויזיה שלנו אלימה כל כך? (קישור)

בכתבה זו יוני בינרט טוענת שהטלוויזיה אלימה מפני שהציבור  "דורש מהטלוויזיה שלנו להיות אלימה ומזעזעת ככל האפשר, ומתגמלים אותה בתשומת ליבנו, מעבירים הלאה את הבשורה ברשתות החברתיות, הופכים את הסדרות האלימות ביותר למצליחות ביותר, כמעט בכל פרמטר. וההסלמה של תעשיית הטלוויזיה הבינלאומית באשר למה שהיא מרשה לעצמה להציג בפנינו היא פועל יוצא של ניסיונה להתמודד עם הדרישה הגוברת לזעזוע. “Shock Value”, מכנים את זה. הערך שבהלם."

לסיכום-

ככול שיש אלימות בטלוויזיה יש יותר רייטינג .  ככול שהטלוויזיה יותר אלימה , מעבירים הלאה את הבשורה ברשתות החברתיות, הופכים את הסדרות האלימות למצליחות ביותר.

השפעת סיקור אלים על החברה לפי תיאוריה של גרבנר וגרוס (קישור)

תיאוריית התירבות: תיאוריה זו בודקת את השפעת האלימות המשודרת על תפיסתנו את הכח בסדר החברתי הקיים. חוקרים מצאו שהתוצאה המרכזית והחשובה ביותר של האלימות המשודרת בטלוויזיה היא לא הגברת מעשה האלימות בחברה, אלא יצירת פחד מפני המציאות החברתית. כלומר: האלימות המשודרת יוצרת תחושה של מציאות מפחידה, אלימה ומאיימת. זוהי השערת העולם מפחיד והאכזרי שנוצרת בנו בעקבות הצפייה באלימות. תוצאה השנייה ע"פ תיאוריה זו היא: שהאלימות המשודרת גורמת לנו לחוסר רגישות, לאלימות וסבל של אחרים. אנו הופכים לפחות רגישים, פחות רחמניים כלפי אחרים וכלפי הסבל שלהם.

מסקנה- ככול שהילדים רואים יותר מקרים של אלימות בטלוויזיה כמו במגרשי הספורט הם מאמצים עמדה שלילית כלפי העולם "העולם הוא מפחיד" וזה משפיע על התנהגותם כמו לא ללכת למגרשי הספורט.

 לסיקור חדשות ישנם כללי אתיקה

לפי תקנון האתיקה על העיתונאים לפעול מתוך אמונה בחשיבות חופש הביטוי והעיתונות. הם חייבים לשמור על רמת דיוק גבוהה באיסוף הידיעות והפצתן ובהערכות שלהם לגבי הציבור. העיתונאים צריכים להקפיד על רמת מקצועיות גבוהה ולגלות אחריות ציבורית, להביא פרשות התואמת את העובדות כדי למנוע הסקת מסקנות לא נכונות.

ככלי אתיקה בעיתונות :

1. חופש העיתונות ואחריותה המקצועית

2. עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור שרות מקצועי ובפרסום מדוייק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות.

יושר והגינות

3. א. עיתון ועיתונאי יפעלו ביושר, בהגינות וללא מורא.

ב. הבטיחו עיתון או עיתונאי למקור שהידיעה שמסר או הדעה שהביע לא יפורסמו, לא יימסרו אלה לפרסום אף אם יש בהם ענין לציבור.

נאמנות לאמת

4. א. לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ביודעין או ברשלנות דבר שאינו אמת, אינו מדוייק,

מטעה או מסולף.

ב. לא יימנעו עיתון ועיתונאי מלפרסם מידע שקיים עניין ציבורי בפרסומו, לרבות בשל

לחצים פוליטיים, כלכליים או אחרים וכן בשל חרם או איום בחרם מודעות.

ג. לא יובאו דברים בשמו של אדם אלא אם הם מובאה ישירה ומדויקת מפיו או ממסמך בכתב. מכתב למערכת מותר לפרסם שלא כלשונו אם כותבו לא אסר זאת מראש ואם בעריכה לא היה משום שינוי מהותי בתוכן המכתב או במשתמע ממנו.

בדיקת העובדות

5. א. לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין.

ב. דחיפות הפרסום לא תפטור מבדיקת נכונות הידיעה כאמור.

ג. העובדה כי ידיעה התפרסמה בעבר לא תפטור את הבא להסתמך עליה בפרסום מבדיקת מהימנות הידיעה.

אוביקטיביות

6. א. עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין ידיעות לבין דעות.

ב. ידיעה המתפרסמת במסגרת של הבעת דעה יחולו עליה כללי האתיקה הנוגעים לידיעות.

ג. פרסום ידיעות יהיה הוגן וללא הטיה.

ד. הכותרת לא תהיה מטעה.

ה. עיתון ועיתונאי יבחינו בפרסום בין פרסומת לחומר מערכתי, באופן שלא תפורסם פרסומת הנחזית כחומר מערכתי.

תיקון טעויות, התנצלות ותגובה

7. טעויות, השמטות או אי דיוקים שהם מהותיים בפרסום עובדות, יש לתקן במהירות, בהגינות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי. בנוסף לכך תפורסם במקרים המתאימים גם התנצלות. במקרים המתאימים תינתן לאדם שנפגע אפשרות הוגנת להגיב על טעות, השמטה או אי דיוק מהותיים במהירות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי.

7א'. (תיקון 29.1.15) במקרים המתאימים, כאשר אדם או ארגון עלולים להיפגע מהפרסום, יש לבקש את תגובתם לפני הפרסום, תוך מתן הזדמנות הוגנת לתגובה ופרסומה.

במקרים המתאימים  גם תינתן לאדם או לארגון שנפגעו מפרסום בעיתון אפשרות הוגנת להגיב על טעות, השמטה או אי דיוק מהותיים, שיש בהם משום פגיעה משמעותית בשמו או במעמדו. התגובה תפורסם במהירות ובהבלטה הראויה ביחס לפרסום המקורי.

תאוריות הקשורות לעבודה :

הבניית המציאות -

זו גישה העוסקת בקשר בין המציאות לייצוג בתקשורת. והשייכת למסורת ההשפעות החזקות המאוחרות .

טענה המרכזית של גישה זו היא שאמצעי התקשורת לא יכולים לשקף את מה שקורה במציאות.

אין דבר כזה ייצוג אובייקטיבי, עובדתי.

הייצוג לא יהיה מראה של המציאות לעולם.

לתיאוריה גם קוראים התאוריה האידאולוגית, כי אנו משקפים מציאות סובייקטיבית .

לרוב היא תציג תפיסת עולם שתואמת את השלטון והמעמד השליט .

מודל סדר יום -

תפקידה החשוב של התקשורת מתחיל בהעלאת נושאים לדיון (פרסום נושאים בתקשורת), ועל ידי כך, הפיכתם כחלק מסדר היום הציבורי (על מה ידברו האנשים).  מתוך מחקרים התברר, כי נושאים שהתקשורת דנה בהם ומפרסמת מידע רב עליהם, נחשבים בעיני הציבור כחשובים יותר מאשר נושאים בהם התקשורת אינה מתעסקת.

מודל סדר היום עוסק בקשרי גומלין בין שלושת סדרי היום:סדר יום תקשורתי, סדר יום פוליטי וסדר יום ציבורי.

שלושת סדרי היום משפיעים ומושפעים זה מזה כאשר התקשורת יש השפעה חזקה על שני סדרי היום האחרים. התקשורת משפיעה על הפוליטיקאים ומאלצת אותם לעסוק בנושאים מסוימים.גם השפעתה על הציבור חזקה ביותר.הציבור מייחס חשיבות לנושאים המסוקרים בתקשורת והוא ידון ויעסוק בהם במרחבים ציבורים  שונים.

הכוח הרב של התקשורת הוא בכך שהיא גורמת לאנשים "על מה לחשוב" ועל מה אנשים ידברו ולממשלה ומוסדות אחרים לטפל בנושאים האלה. (על פי הנושאים שהתקשורת בחרה לעסוק בהם).

מקורות

קישור 1 -  אלימות בתקשורת , אתר עושים תקשורת ,המינהל למדע ולטכנולוגיה במשרד החינוך בשיתוף המרכז הפדגוגי טכנולוגי (מפ"ט) עמל .

קישור 2 -  חוק איסור אלימות בספורט, תשס"ח-2008

קישור 3 - אלימות במגרש כדורגל בארץ .  מאקו , תמיר סטיינמן ,החדשות , 07/11/14

קישור 4 - ערוץ הספורט מאיים: לא נשדר יותר את משחקיה של הפועל תל אביב . וואלה ,29 במאי 2018

קישור 5 - מהי תקיפה על-רקע לאומני? 09/03/2012    

קישור 6 -  המועצה למניעת אלימות בספורט . ישראל ספורט, אתר הספורט של ישראל , שני,  26/06/2017

קישור 7-  מניעת אלימות בספורט . מבקר המדינה .